דביר, חייל משוחרר מאשדוד, עמד לפני התחלת לימודי פסיכולוגיה במכללת פרס.  אהב ספורט ובייחוד כדורגל, לגמוע מרחקים בריצה ובהליכה, לטייל בטבע, להקשיב למוזיקה ולרקוד לצליליה. אימו אמרה ש"טרף את החיים".

 

בילה באותה שבת עם חבריו מהשירות הצבאי בפסטיבל "נובה". התקשר לחגית אימו ב- 06:39 בבוקר, סיפר על ירי הטילים, והודיע שבכוונתם לחזור הביתה ברכבם. מאוחר יותר עדכן שבמתחם הפסטיבל פצועים רבים, שהאמבולנסים לא מצליחים להגיע למקום האירוע בשל עומס התנועה במקום, שהוא וחבריו מסייעים בפינוי הנפגעים, ושהוא הניח חוסם עורקים לפצועה קשה ודאג לפנותה לג'יפ אזרחי. חבר שהיה איתו במסיבה סיפר שהפציר בדביר להיכנס לרכב ולנוס מהתופת, אך דביר סירב והמשיך לפעול לחילוץ הפצועים. בפעם השלישית והאחרונה שהתקשר לאימו, דיווח על שני טנדרים עמוסים במחבלים חמושים, לבושים מדי צבא ויורים לכל עבר. אימו שמעה את קולות הירי ברקע והשיחה נותקה. מכאן ואילך, דביר שלח הודעות בלבד. 

דביר נחשב נעדר במשך חמישה ימים, שאחריהם גופתו נמצאה במתחם הפסטיבל.

 

(מתוך האתר לחללי פעולות האיבה)